נרדמת רק כשנוגעת

נרדמת רק כשנוגעת

לשי אור היקר שלום!
רציתי לשתף אותך וכמובן להתייעץ אתך בקשר לתופעה חדשה שנכנסה לחיינו.
נעה הקטנה שלנו בת השנתיים כבר כמה זמן נרדמת במיטתה, תמיד בנוכחות אחד מאיתנו (בדרך כלל היא מתעקשת שזו תהיה אני) ובאיזה שהוא שלב של הלילה עוברת אלינו למיטה. הסידור הזה מאוד מוצא חן בעינינו וגם נעה נראית מרוצה מזה.
רק שבלילות האחרונים נעה לא מצליחה להירדם אם היא לא נוגעת בי באיזושהי צורה, ואפילו "מטפסת" עלי ונרדמת רק עלי. גם כשהיא עוברת אלינו למיטה, היא מטפסת ונוגעת וממזמזת עד שהיא נרדמת וגם תוך כדי שינה. העניין הוא שזה גם לא כל כך נעים כשמישהו מטפס עליך באמצע הלילה, אבל בעיקר יש לי הרגשה שהיא מנסה לשתף אותנו במצוקה כלשהי שהיא עוברת ושאני לא מצליחה להבין. גם בזמן האחרון נעה נצמדה אלי ומאוד קשה לה להיפרד במקרים מסוימים. חשוב לציין שהייתי עם נעה בבית עד גיל שנה וחצי, ומאז היא עם סבתא שלה (חמתי) ואחרי פסח היא תתחיל ללכת לגן. לפעמים יש לי הרגשה שלא כל כך טוב לה עם הסבתא, שהסבתא קשה מדי, כל הזמן מנסה "לחנך" ולהציב כמה שיותר גבולות. אולי שם המצוקה של בתי?? אם כן מה לעשות?? אין לי שום אופציה עד שהיא תלך לגן… אחכה לתשובתך,
תודה, קמילה.

תגידי קמילה, מה הכי חשוב לך?
אני שואל כי ממה שאת כותבת אני מתקשה להבין מה סדרי העדיפויות שלך.
אני יכול בצורה גסה וחסרת אחריות לחלק את ההורים בעולמנו לשני סוגים:
א. המשתלבים – אלה שמתחת לכל האידאולוגיות והרגשות, מה שהכי חשוב להם זה שילדיהם- כמו הם עצמם- ישתלבו בצורה מוצלחת בעולם הזה שהם תופסים אותו כאובייקטיבי. המשתלבים משתמשים הרבה במילים: "אין לי ברירה", "ככה זה", "בעלי לא יסכים/אשתי לא יכולה", "חייבים להתפשר" וכו'.
ב. המקשיבים – אלה שמתחת לכל האידאולוגיות והרגשות והפחדים, מה שהכי חשוב להם זה להקשיב לעצמם ולהקשיב טוב טוב לילד שלהם, ומתוך ההקשבה ליצור עולם קטן, שלפעמים משתלב יפה בעולם ה"אובייקטיבי" (כאילו) שמסביב, ולפעמים לא.
לשני סוגי ההורים יש חיים פשוטים יחסית. כל אחת מהגישות מניבה תשובות שימושיות לכל מצב, למשל:
מה לעשות עם הילדה שנצמדת אליי ומבטאת מצוקה ותלותיות בלילה?
א. המשתלבים: "מה לעשות, זו מין תקופה של מעבר בין לישון איתנו ללישון לבד, זה יעבור. ואת תראי שאם תרגילי אותה שהיא ישנה לבד ושאי אפשר להפריע לך בלילה היא תתרגל ותלמד שיש גבולות. ועוד מעט גם מתחיל הגן והכל יהיה יותר פשוט".
ב. המקשיבים (לדוגמא): "המצוקה הזאת מראה שהבטחון שלה נחלש, אז קודם כל, אחד מאיתנו- (בעלי או אני)- יקח כמה ימי חופש ויהיה איתה במקום הסבתא לראות אם זה מחזק אותה. חוץ מזה נבדוק אם הגן שבחרנו באמת מתאים לה, כי אולי הפחד שהיא מבטאת בימים האלה מקורו בהרגשה שלה שמשהו בגן או בבחירה שלנו בגן אינו קשוב לה. בלילה נשכיב אותה איתנו מהתחלה כדי שתרגיש שאנחנו בוחרים להיות איתה כשקשה לה, כלומר היא לא צריכה לדרוש את זה בהפרעות לשנתינו בלילה.
אני (האמא), אבדוק עד כמה הילדה שלי מקבלת מסבתא שלה הרגשה שהיא אהובה כמות שהיא ואבהיר לסבתא איך מתאים לי שתתייחס לילדתי. אני גם אבדוק עד כמה אני בעצמי שלמה עם הפרידה בינינו ועד כמה בתוכי אני סומכת עליה שתסתדר בלעדיי, שהרי הקושי שלה עם סבתא וההיצמדות שלה אליי ביום ובלילה מחזקים את ההרגשה הטובה שיש לי מלהיות כל כך חשובה ונחוצה למישהו, מין מצרך שטעמתי ממנו בשפע עד לפני חצי שנה כשהיתה איתי בבית ועכשיו הוא חסר לי כי אני נטושה לי אי שם בזמן שהיא מסכימה להיזדקק למישהו אחר, ואם יהיה לה נפלא שם אז… מי צריך אותי בכלל?
המון אפשרויות יש למעשה ההקשבה.
לפי מה שאני שומע קמילה את מדברת בשתי השפות במקביל.
תבחרי אחת (באמת) והכל יהיה פשוט יותר.
מברך אותך בפרידה נעימה (מפחדייך). שי
שי,

אתה שוב קלעת בול! אבל אני מבולבלת…
אני מרגישה שמאז הלידה של נעה אני מחפשת דרכים, מנסה ללמוד, וכשאני מוצאת דרך שבעיניי הכי נכונה לי ולמשפחתי מסתבר שמאוד קשה ליישם אותה.
אני נמצאת בתהליך למידה, והרבה פעמים החלטות שגויות משפיעות על ילדתנו. כמו שאתה כותב בפתיחה של האתר- הכל תלוי בנו הורים והכל נתון לשינוי.
הטעות שעשינו היתה להעביר את נעה לחדר שלה הרבה לפני שהיא היתה מוכנה לזה, והיום אני לא כל כך יודעת איך "לתקן" את העניין הזה. היום היא בת שנתיים, והיא לא כל כך רוצה להירדם אצלנו (היא כבר בחדר שלה מגיל חצי שנה). אנחנו נשארים איתה במיטה שלה עד שהיא נרדמת ואם היא רוצה אז היא עוברת לישון איתנו בלילה. כל פעם שהצעתי לה להירדם איתנו מתחילת הלילה היא לא הסכימה, וכשכן הסכימה לא הצליחה להירדם (היא כל הזמן השתוללה וקפצה וכו').
האם כדאי להתעקש איתה שתבוא לישון איתנו או להשאיר את המצב איך שהוא? איך אפשר להבטיח שבתנו תרגיש שיש לה על מי לסמוך גם בלילה, למרות שהיא ישנה לבד מגיל כל כך קטן?
בקשר לסבתא, לבעלי היתה שיחה מאוד רצינית איתה בקשר לציפיות שלנו, ובאיך שהיינו רוצים שתתייחס לנעה, ומאז נדמה לנו שדברים משתפרים. אני יודעת שהיום זה כבר לא קשור לזה שקשה לי לתת לה לסמוך על מישהו אחר, לזה שאני מרגישה לא נחוצה. זה שלב שבאמת עברתי והוא כבר הרבה מאחורי.
אני מאוד שמחה שהכנסת עוד מאמרים לאתר. כל עניין ההקשה לעצמנו ולילדינו כל כך נכון… אך מכיוון שלא גדלנו ככה, לא למדנו את זה והכל כל כך חדש לנו אנו עושים טעויות, ולפעמים הכל מתבלבל וקצת קשה לדעת מה לעשות.
אני מרגישה שאני רוב הזמן חסרת ביטחון ונעה מרגישה את זה ואז זה פוגע בביטחון שלה גם. טוב, אסיים כאן בתקווה שהבנת אותי, וששוב, תוכל להדריך אותי קצת.
תודה, קמילה

מכל הדברים שאמרת הדבר שהכי ברור לי זה שלא ברור לך.
שאת לא ממש סומכת על עצמך ומביטה החוצה לחפש תשובות, למשל אליי …
בעיניי המצב התודעתי היחיד שבו אפשר להשתמש בתשובות מבחוץ – כלומר ללמוד – הוא כשלא זקוקים להן. כלומר- כשאת כבר מקבלת את עצמך ואת אמהותך (באמת, לא בכאילו). כשאת יודעת מה הכי חשוב לך ואז פנויה להתבונן ולהקשיב וללמוד מאחרים.
הרעיונות שלי (לדוגמא), נפלאים ככל שיהיו (לפעמים), אין להם קרקע לנבוט עליה (כלומר אפשרות להצמיח שינוי, להביא טוב מוחשי לחייך), כשאת לא סומכת על עצמך. באופן פרדוקסלי כזה הקרקע ללמידה היא בטחון מוחלט בעצמי, אמון מוחלט בדרכי ואי תלות מוחלטת במה שיגיע אליי מבחוץ. רק אז אפשר להעיף בקלילות את מה שלא שימושי לי, לאמץ ולחיות את מה שכן וכל זה באותה גמישות שמקורה באהבה שלך (ושלי), ללא תנאי, לעצמך (ולעצמי -מה דעתך על כל הסוגריים האלה? זה מעצבן קצת מה?).
בזמן הקצר שאני משוטט מעט בפורומים באינטרנט, שמתי לב שהמצב הזה שאני מתאר מאד נדיר. רוב השאלות נשאלות ממקום של חוסר בטחון ותלות ולכן ברוב המקרים סביר שגם מהתשובות לא יצמח משהו אמיתי – מוחשי.
בגלל זה בדרך כלל מי שבאמת סומך על עצמו – מבקש עזרה באופן אישי ממישהו שהוא בוחר לסמוך עליו וגם מקדיש לזה זמן וכסף שמשווים מימד של מחוייבות ומסירות למפגש.
ובכל זאת אני מאד רוצה לעזור לך.
איך?? …
אולי תלכי עכשיו ותביטי בראי ותראי כמה שאת יפה.
רק את זה, לא שום דבר אחר, רק כמה שאת יפה, וגם כמה שאת נדיבה ומקסימה ומלאת נכונות ונדיבות ופתיחות ונאמנות לוהטת לעצמך ולחיים שבהם בחרת.
אחר כך, אחרי שממש תרגישי את זה תוך שמביטה לעצמך לעיניים, תסכימי לראות שנעה בחרה לגדול עם היופי הזה והעוצמה והמסירות האלה. השאלות והספקות… זה לגמרי מיותר לה.
לאחרי שבתוכך תסכימי לבחור בעצמך ותסכימי לה לבחור בך כמו שאת עכשיו, אחרי כל זה פשוט תקשיבי…
כל התשובות הנוצצות שלוחשות בתוכך ישמעו יותר ויותר חזק לאוזנייך כשהרעש הזה של החיפוש בחוץ ידמום.
באהבה גדולה, שי

לשי,
קראתי, ואין לי כל כך מילים להגיב…
לא יודעת איך לעשות את השינוי הזה, לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. לא יודעת לאיזה גן להכניס את נעה, שואלת עשרות אימהות על המלצות וכו'. לא יודעת איך להרגיש בטוחה, פשוט לא יודעת איך עושים את זה. וכן, אני בחרתי בך, בדרך שלך, כמובן שלא דרך הפורום, אלא בצורה אישית יותר.
אני עכשיו נוסעת לברזיל לבקר סבתא שלי שמאוד חולה ולוקחת את נעה איתי. אני קצת חוששת מהחוויה שהיא תעבור שם, מהאוירה, אך חייבת לקחת אותה איתי כי אני צריכה אותה לידי. לא יודעת כמה זמן זה יימשך, אך ברגע שאחזור הדבר הראשון שאעשה זה ליצור איתך קשר ולהתחיל את מה שכבר הייתי צריכה להתחיל מזמן. להעזר בך בכדי למצוא את עצמי. מקווה שאצליח לשמור על קשר דרך הפורום גם משם.
בתודה ואהבה ולהתראות, קמילה


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *