עבודה עם הבקשות

אנו כהורים, יכולים לחבר בין הקשיים בחיי היום יום, לבין הבקשות, שמגיעות מעומק ההוויה של ילדינו, ושלנו.
הקשיים שמביאים ילדינו לחיינו נועדו להפנות את תשומת ליבנו פנימה, אל מי שאנחנו, באמת.
התנהגות או מחלה או הרגל שקשים לנו ולילדנו, אינם בעיה שיש לפתור איכשהו ולהמשיך הלאה בחיינו. הם נסיון של ילדינו לעצור אותנו, לעורר אותנו שנביט על עצמנו, על הבחירות שלנו ועל האמונות המפעילות אותנו. שנראה את אותו מרכיב ישן בזהותנו שכבר לא מתאים לחיינו החדשים, עם ילדינו. הבקשה היא, שנבחין באותה אמונה מפעילה שממנה מבקשים ילדנו שניפרד. מרוב שהם אוהבים אותנו והם נאמנים לעצמם ולנו, מבקשים ילדינו שנסכים לגדול, שנסכים להחליף אמונה ישנה בחדשה, כזו שמתאימה יותר למי שאנחנו באמת היום. מתאימה בדיוק למי שהם מבקשים להיות.

זאת נקודת מבט שהופכת כל קושי להזדמנות לצמוח.

סדר הדברים הבריא בגישה זו הוא פחות או יותר כזה :

א. הכלה.
עוצרים הכל ונותנים לקושי את המרחב הדרוש לו, ללא שפיטה.
ב. התבוננות.
מביטים עמוק כל האפשר כדי לראות מה הבקשה העמוקה שאליה נועד הקושי הזה להפנות את תשומת לבנו ובאיזו רמת קושי מדובר.
ג. ריפוי.
נענים לבקשת העומק של ילדנו. מחוללים את השינוי גם בערוץ היחסים שלנו עם ילדנו וגם ביחסים שלנו עם עצמנו, במי שאנחנו.
ד. הרחבה.נותנים לשינוי שיתעצם ויתפשט עוד ועוד, אמונותינו השתנו, זהותינו חדשה, היחסים עם ילדנו שונים לגמרי והקושי … איננו.