בקשה חמישית – יצירה

7-5אני מבקש את כל מה שבתוכי להביא החוצה אל העולם.
כמו מעיין, לעשות את דרכי בנינוחות, מבטן האדמה, מתרחב ונשפך החוצה, מפלים מפלים…
אני מבקש, פשוט לזרום החוצה, מהחושך לאור.
מהר או לאט, בזרם דק או בשצף קצף, בכל עונה ובכל רגע שמתאים לי,
לחוש שפנימיותי מבורכת כאן, בחוץ, איתכם בעולם – ללא תנאי.
מבקש להביא את המחשבות שלי, את הרגשות שלי, את הרצונות שלי, את הפחדים שלי,
את האמת שלי. את האש הפראית שאני. הסערה והמהומה שבתוכי…
הכל הכל הכל…
ללא מעצורים, ללא שפיטה.
להרגיש שאתם קהל אוהב לכל מה שיוצא ממני,
להרגיש שבתוך השותפות שלנו, בבית שלנו, הפנים והחוץ דומים, משתלבים,
הקול פתוח, התנועה זורמת,
אין צורך לעצור, אין צורך לבדוק אם זה ראוי, אם כבר הגיע הזמן, אם זה יפה מספיק או מדויק מספיק…
את מה שמובן ומה שמטלטל, מה שמעודן ומה שמגושם,
כן כן! את הכל אנחנו מבקשים לפגוש,
לראות, לשמוע, לחוש, כאן בחוץ מתחת לשמיים.
מבקש איתכם ביחד, לחות חיים שקופים, גלויים, פתוחים לכל.
לחיות בחופשיות עם כל מה וכל מה שאתם, באור השמש.

הבקשה החמישית היא בקשה לחופש ביטוי.
קשיים שיכולים לנבוע מאי הענות לבקשה החמישית:
כל אחד מהם כשהוא מופיע רק לפעמים ואינו משבש את חיינו, משמש אמצעי של ילדנו לרמוז לנו שנענה לבקשה. כשהוא הופך לקבוע – אובססיבי – קיצוני, הוא מסמן לנו שבתחום הזה, ילדנו עבר לשלב הדרישה.
– בעיות בשקדים, צרידות ,מחלות גרון תכופות.
– נטייה להישאר בצל, בשוליים, לא להתערבב.
– המון ביקורת על ילדים, אנשים, מקומות, תמיד יש "סיבה טובה" למה לא להיפתח.
– קשיים בדיבור.
– נטייה מוקצנת לחיקוי של הורים, אחים גדולים, ילדים אחרים, גיבורים נערצים.
– ביטוי זהיר ומחושב מאד בדיבור/ציור/שירה/נגינה/תנועה/בחירות בחיים.
– עצירות.
– מבוכה גדולה בציבור.
– מוחצנות ותוקפנות קיצונית בציבור.
– נטייה ליצור סיטואציות שיגרמו לאמא ואבא "להגיע אל הקצה" שלהם ולהתפרץ.
ועוד…
שאלות שכדאי לשאול את עצמנו, שאלות שמעלות אל פני השטח את יחסנו לבקשה החמישית:
האם פיך ולבך שווים?
האם יש לך דמויות שונות במקומות שונים?
גילוי לב, פתיחות, ספונטניות, זה טוב בעיניך?
מה דעתך על אנשים/ילדים שמוציאים כל מה שיש להם בלי "לעשות חשבון"?
מה יותר חשוב לך – להיות כנה או להיות בשליטה?
האם חייך מבטאים את מי שאת/ה באמת?
אם יבקשו ממך עכשיו לשיר, או לרקוד, או לצייר או להגיד את דעתך או לספר את החלומות שלך… תסכימ/י? תיבהל/י? תגיד/י "אולי בהזדמנות אחרת"?…
אמונות מפעילות שסוגרות אותנו, שלא מאפשרות להענות באמת לבקשה החמישית :
האמירות שכאן, כולן מהחיים. כל אחד פוגש אותן מתישהו. כל אחת מהן, כשאנו חיים לאורה – משקפת אמונה מפעילה לפיה אין באמת אפשרות לביטוי חופשי בחיים האלה. לפיה מוטב להסתיר, לשמור לעצמנו, לתת רק כשזה בטוח, כשזה בשליטה. אמונה בהפרדה בין פנים לחוץ.
כמובן שזו רשימה חלקית.
"סייג לחוכמה – שתיקה"
"לא כל אחד צריך לדעת מה עובר עלייך !"
"כאן אף אחד לא מבין אותי…"
"עוד יגיע הזמן שלי… ואז כולם ידעו ש…"
"תראה, אגיד'ך ת'אמת…"
"זה לא נראה טוב"
"שקול מילים"
"איכות נובעת מצמצום"
"את הכל כבר אמרו לפנינו"
"יש לך פוטנציאל!"
"הדרך ארוכה היא ורבה, רבה…"
"את בטוחה שזה מתאים עכשיו?!"
"זה משהו חדשני! העולם עוד לא מוכן לזה…"
"לך ,תתארגן על עצמך, תרגע, ואז נקשיב לך"
"בואי לכאן, פה אף אחד לא רואה…"
"חיים ומוות ביד הלשון"
"אז מה אם אתה רוצה ארטיק?! אני רוצה לעוף לירח!"
"אנחנו לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ!"