על הפרוייקט

עוברים דירה

אני רוצה לספר לך משהו  – 

בוקר אחד לפני 21 שנה נואשתי מהמאבק.

נואשתי מהמאבק להוכיח שאני מוסיקאי טוב.
התסכול והדיכאון והתחרות המתמדת שבהם הייתי שקוע החריפו עד כדי כך שויתרתי על החלום היחידי שהיה לי עד גיל 33 –  למצוא את השם שלי בתכניה המהודרת של קונצרט למוסיקה קלאסית מודרנית במוזיאון תל אביב.

כשנואשתי מהמאבק – ילד קטן ותמים בתוכי התעורר לחיים, עדיין חלוש וחרישי אבל ממלמל – "היי אולי אפשר בלי מאבק?". אולי יש בעולם הזה מקום למה שיש לי ורק לי יש לתת, גם בלי מאבק?

עכשיו – אחרי יותר מעשרים שנה – אני מסתכל על מסך המחשב, יש ציור של נורה וכתוביות ורודות ומלא מספרים שהמשמעות שלהם היא שאותו ילד תמים וגיבור בתוכי צדק.

לא יצאתי למאבק, לא כופפתי את קומתי לדרישות של בעלי המאה, לא נדרשתי למניפולציות, לא שיתפתי פעולה בשום ניצול אינטרסנטי ובכל זאת קיבלתי ממך (כמה תודה!) ומעוד מאות אנשים את הסכום שביקשתי כדי להוציא ספר חדש.

ועל מה הספר הזה מדבר ?

על האפשרות של כל אמא ואבא לשחרר את הילד שלהם וגם את עצמם מהרעיון העצוב הזה שעדיין שולט בעולמנו. הרעיון שבשביל להשיג משהו משמעותי צריך לצאת למאבק.

ואיך אנחנו  – אתם ואני – מאפשרים לספר הזה לצאת לאור?
לא על ידי מאבק בכוחות האופל או בכוחות השוק או בשליטי שוק ההוצאה לאור…
לא. אנחנו עושים את זה – כמו שנהוג כאן בהדסטארט – בצורה העתיקה והנשכחת של שיתוף פעולה.

גם כאן – כמו באותו רגע מכונן בחיים שלי לפני 21 שנה – המאבק נפסק לא כשמנצחים בו (זה מעולם לא קרה) אלא כשמוותרים עליו ונפתחים לדרך שונה לגמרי.

אז אולי, אם באת עד לכאן אולי ירגש אותך גם להמשיך איתי עוד צעד…

* * *

מאבקי הכוחות בין ילדים להורים הם אולי מקור התסכול וההתשה הגדול ביותר בחיי המשפחה.
בגללם אנחנו רוצים לתלות את השלט "כאן גרים לא בכייף " על הדלת.
הפתרון המסורתי למאבקי הכוחות הללו הוא הגברת הסמכות ההורית והצבת גבולות לילדינו.

בעבודתי עם הורים בחמש עשרה השנים האחרונות. פגשתי המון הורים שמנסים שוב ושוב את הגישה המסורתית ועל ידי כך גם כואבים את ההתרחקות מילדיהם, גם מתמלאים ברגשות אשמה כש"נכשלים" בהצבת הגבולות וגם נבהלים במקרים שבהם הצבת הגבול הצליחה אבל שמחת החיים וניצוץ היחודיות של ילדם נחלש.

כתבתי את הספר הזה כדי לפתוח דרך חדשה לכל אותם הורים שכבר מרגישים שהגישה המסורתית "חורקת". הורים שמסכימים להעמיד בשאלה את אחת מהפרות הקדושות העצבניות ביותר בעולמנו.

מה יש בספר ?

בספר החדש שלי אני מעלה כמה שאלות ובעזרת סיפורים מהשטח והתבוננות לעומק מביא להן את התשובות שאיתן אני חיי, מגדל את ילדותיי ומלווה את ההורים שמבקשים את עזרתי:

1. האם באמת בחיי היומיום שלנו  –  הצבת גבולות לאדם קטן ממך שתלוי באהבתך זה מעשה של אהבה? ואני לא מתכוון לארועי קצה – כמו הבוקר שבו הוא רץ לכביש והייתי חייב לצרוח שיעצור או הערב שבו היא כמעט דחפה מזלג לשקע…

2. האם יש דרך אחרת להנהיג את המשפחה, דרך שתאפשר לנו להוביל ולאפשר לילדינו להיות רגישים לצרכינו ולאמונותינו בלי שיפחדו מאיתנו. דרך שתאפשר לנו לחיות איתם ברגישות מתמדת ובקירבה – גם כשהם "לא מקשיבים לנו"?

3. מאיפה באמת הגיעה לעולם ההורות האמונה שצריך "להציב גבולות"?

האם יש דרך אחרת ?  

לפני שלוש שנים בערך ביקשתי כאן בהדסטארט עזרה במימון ההוצאה לאור של ספרי הראשון "הורות כמעשה ניסים". הופתעתי מהתמיכה העצומה שקיבלתי. התמיכה הזאת איפשרה לי להוציא את הספר ביחד עם האנשים היקרים שהמלים שלי נוגעות בהם.

במקרה שלי, כשהרעיונות שבהם אני משתף כל כך זרים עדיין לקונצנזוס – האפשרות לממן את ההוצאה לאור ביחד איתכם היא למעשה האפשרות היחידה. על הדרך (כמה מגניב..) אנחנו מבססים לאט לאט את הכלכלה החדשה – שבה שותפות בין יוצרים לצרכנים מחליפה את השיעבוד לבעלי הממון ששולטים בהוצאות לאור הגדולות, ברשתות השיווק ובבנקים.

בשנתיים שעברו מאז שהורות כמעשה ניסים יצא לאור נמכרו כמעט 5000 ספרים.
המון אנשים אמרו לי "היי נתת מילים לתחושות שאני מתהלך איתם כבר שנים!"
עוד ועוד אנשים מגיעים וכותבים ומספרים על ההקלה ועל ההתרגשות ועל האפשרויות החדשות שנפתחו לפניהם בחיים עם ילדיהם, בהבנת יחסיהם עם הוריהם ובהתייחסות לכל מערכות היחסים שלהם עם יקיריהם.

הספר החדש נולד משאלה שחזרה שוב ושוב במסע הרצאות שערכתי ברחבי הארץ, מהאנשים שרצו להיפגש ולשמוע עוד על "הורות כמעשה ניסים":

"טוב, אני מבינה שחשוב להקשיב לילדים ואני גם מסכימה עם זה אבל מה עם הגבולות?!"

כדי לתת לשאלה הזאת את ההתייחסות הממוקדת והמעמיקה שלה היא ראויה וכדי להציע אלטרנטיבה לגישה שכבר לא מתאימה להורים בזמן שלנו – כתבתי את  הספר "בלי גבולות". 

אני כל כך מודה לך על כל תמיכה בקמפיין.

להתראות ותודה עמוקה!

שי


 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *