לא נרדמת

לשי שלום וברכה.
שאלה לי אליך: יש לי ילדה בת 8 חודשים כמעט והבעיה שלי איתה היא להרדים אותה! לצערי אני לא רוצה להרדים אותה בנדנודים בעגלה, על הידיים, או כל מצב אחר שגורם לי כבר לתשישות. זה ילד שני וגם עם הראשון עברתי את אותו מצב.
מהתחלה ניסיתי להאכיל, לקלח ולשים במיטה כשהיא מראה סימנים שהיא עייפה מאוד. היא מתחילה לבכות בטירוף, יוצאת מהשמיכות ולא מפסיקה לבכות. ואני מחכה 10 דקות, רואה שזה לא עוזר ואז אני מרימה אותה ושוב לעגלה- מנדנדת, דוחפת, מטיילת בתוך הבית ו… או שברחה לי השינה או שבסוף היא כן נרדמת ואז אני מחזירה אותה למיטה. תוך חצי שעה היא מתעוררת. ככה כל היום. אני ממש מתוסכלת, כבר עברתי את זה עם הבן שלי הראשון והכוחות שלי כבר אז נגמרו. אני עצבנית וחסרת מנוחה!!
היא ערנית כזו וזה יפה, אבל זה לוקח ממני את כל הכוחות. כאילו אין מצב שהיא תישן בשקט איזה שעתיים ואני אתפנה לעצמי.
איך שהיא נרדמת כולנו הולכים על קליפות ביצים- אני משתיקה את כולם שלא ידברו ולא יצעקו, שלא יעירו אותה. בגלל שאני כל כך עייפה מזה ופוחדת שהיא תתעורר, אבל כלום לא עוזר, היא קמה.
אודה לך מאוד על התייחסותך ותודה מראש,
חגית

שלום חגית!
מקווה שאת ישנה עכשיו ולא יכולה לקרוא את תשובתי…
מצאתי שהברכה הכי מתאימה וממצה להורים לילדים בני 0 עד 2 היא: שינה טובה!
אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות מוזרות:
א. האם את אוהבת להירדם לבד?
ב. למה את רוצה שילדתך תירדם לבד?
ג. האם הקשר בין העייפות שלך לבין ההרדמות שלה הוא הכרחי בעינייך?
לפי מה שכתבת, נוצר מתח עצום סביב שאלת ההרדמות של ילדתך (איך קוראים לה?), מתח כזה הוא סיבה טובה לילדה לא להירדם.
דרך היחס שלך ושל כל מי שבסביבה לעניין ההירדמות היא לא יכולה להירגע ולחוש את השקט והבטחון שנחוץ לכל אדם כדי שישקע בשינה טובה ועמוקה.
אולי ההיפך מזה- היא מרגישה ש"רוצים להיפטר ממנה", מרגישה שהיא המחסום המטריד בינך לבין הכרית שלך, וזה תפקיד שמאד קשה לה לשאת על כתפיה הקטנטנות.
מה שהיא מבקשת אולי, זה ש:
א. תקחי אחריות על עצמך ועל הכוחות שלך ותמצאי מישהו שיהיה איתה כשאת ישנה, כך שההרדמות שלה לא תשפיע כל כך על מצבך הרגשי.
ב. תסכימי להיות איתה בתהליך הקסום, (שלצערי גם אצלנו במשפחה הפך הרבה פעמים למעצבן ומתיש), של המעבר מערות לשינה.
ג. שלא תצפי ממנה להרדם לבד. ילדים רוצים שלא יצפו מהם לכלום. במיוחד לא למשהו שעומד בסתירה לאהבה שלהם לעצמם ולידיעה העמוקה שלהם של הקצב הנכון ומה מתאים בכל רגע בחיים.
הילדות שלי, כל אחת בסגנונה ובקצב הפרטי שלה, הודיעו לנו מתי מתאים להן לעבור לישון לבד. זה קרה כשאף אחד לא ציפה מהם לזה- אצל נעם (9)
זה קרה בגיל 2.5 ואצל אלי בגיל 1.5.
בתור ילד שמגיל 3 שבועות ישן בבית ילדים אני מרשה לעצמי לבקש ממך לאפשר לילדתך להרדם איתך. כיום, כשהיא מבררת לעצמה אם העולם הוא מקום מוגן ובטוח בשבילה (בקשה ראשונה – ראי מאמרים שלי בפרק הורות באתר), הידיעה שאת נמצאת איתה, מתוך בחירה, ומלווה אותה אל השינה, זו אחת ההזדמנויות הפשוטות יותר והמשפיעות יותר על כל תחושת המוגנות שלה בעולם.
וזה בעיני חשוב הרבה יותר מהפתרון הטכני.
תודה לך
ודברי איתי, שי

לשי היקר !!!
קודם ברצוני להודות לך מקרב לב על התייחסותך ותשובתך הכנה לשאלתי בנוגע לבתי נועה ולהרגלי השינה שלה!!! תודה
כשנועה נולדה, מן הסתם היא היתה ישנה איתנו בחדר בתוך עריסה קטנה. מאחר והחדר שלי לא יכול לאכלס את המיטה הגדולה שלה, היא נשארה לישון איתנו- בשמחה רבה מצידי, וגם מצידה אני מאמינה- עד גיל 7 חודשים וחצי, עד אשר הרגשתי שממש צפוף לה ואין לה את האפשרות לנוע בחופשיות ולהסתובב בעריסה.הבעיה היא לא בהעברה שלה לחדר אחר. להיפך, היא התרגלה למיטה החדשה, מאחר ומיום שהיא נולדה אפשרתי לה לשחק עם צעצועים בחופשיות במיטה כדי שלא תהיה לה זרה והיא התרגלה אליה והכירה אותה היטב.
אני פניתי אליך מאחר ונועה סיגלה לעצמה, באשמתי הרבה, לישון בעגלה דרך נידנוד או בתוך זרועי עם שמיכה. והאמת שלי לא היתה בעיה עם זה כשהיא היתה נורא קטנטונת, אבל ברוך ה´היא גדלה, ואינה עוד צריכה את אותה כמות שינה שהיתה לה, וזה בסדר גמור, אני משחקת איתה בכל שעות היום והערב ואנחנו נהנות, אבל אני מרגישה שהיא עייפה באיזשהו שלב של הבוקר או הצהריים- מגרדת מאוד בעיניים ובראש ונורא רוצה לישון. ופה הבעיה בעצם- היא מסרבת לישון בכל צורה שאני מנסה להשכיב אותה, אם זה בידיים, או בעגלה, או במיטה, כאשר הכל מלווה בשירה, חיבוק, נשיקה, ליטוף והמצב נעשה יותר ויותר קשה, מאחר והיא גדולה עכשיו, ואני לא יודעת מה עובר לה בראש עם כל מה שאני מנסה לעשות …
אחרי 45 דקות מתישות לי ולה היא נרדמת. אני מעבירה אותה למיטה, היא ישנה חצי שעה ומתעוררת בבכי. וזאת לדעתי הבעיה- כי היא מתעוררת, מבינה שהיא לא באותה צורה שבה היא נרדמה, ואז כל השינה הלכה. ככה גם בלילה בשעה 10 ומעלה. מה לא בסדר כאן ???
עם כל הכבוד לנועה והאהבה הגדולה שלי אליה, גם לי מותר זמן איכות עם עצמי, אפילו סתם לשכב במיטה להרים רגליים ולנשום נשימת רווחה.
בגלל מעט השינה שהיא צורכת- חצי שעה בוקר, חצי שעה צהריים ובלילה בשעה 22:00- אני מרדימה אותה באותה צורה כדי שהיא תישן והיא שוב מתעוררת אחרי חצי שעה. אני מאמינה שתינוקות הם מאוד חכמים והם יודעים בדיוק מה הם רוצים ומאחר שאני עם כל התיסבוכת של הנידנוד, הבאתי את עצמי ואת נועה לבעיה!!!!
בברכה חגית.

שלום לך חגית,
תודה על הדיוק שהבאת.
אם הבנתי נכון מה שמעיק עלייך זה שני דברים:
1. האובססיביות של נועה- להירדם בצורה מאד מסוימת שלא נוחה לך.
2. העובדה שנועה ישנה מעט ובצורה חלשה (מתעוררת בקלות).
אני ממש לא מצטרף להאשמות שהאשמת את עצמך על זה שניענעת אותה והרגלת אותה וכו'. ברור לי מנסיוני, שכשמותשים אחרי כל כך הרבה שעות מסירות ושיכחה עצמית, קשה להיות מדויקים ומתוחכמים ומה שרוצים זה ש"תירדם כבר" ולא חשוב איך. אני הרגלתי את שתי ילדותי להירדם על כדור גדול שעליו ישבתי וניענעתי, ואלי שלי- כשהייתי מפסיק לקפוץ, או לחילופין כמעט נופל ממנו כי נרדמתי איתה על הידיים- היתה פותחת עיניים ומתלוננת: "על הכדור!!".
כל זה מאחורינו, היא נרדמת כבר מגיל שנה וחצי בערך בקלות, במיטה שלה, ומדי פעם בתקופות של חולשה עוברת אלינו באמצע הלילה.
כשאני מקשיב לתסכול העמוק שלך אני שומע מעין מאבק ראש בראש בינך לבין נועה בנושא ההירדמות.
נועה לא מצליחה להרפות, לאבד שליטה, לעבור למודעות רכה יותר, משוחררת יותר שמאפשרת לכל אדם להירדם ולישון שינה עמוקה.
זה מזכיר לי קצת אנשים מבוגרים שנורא מודאגים וחייבים לעשות המון טכסים לפני השינה ולא יכולים להירדם בשום מקום שהוא לא המיטה שלהם וגם לוקחים כדורי שינה וגם… מתעוררים כל בוקר נורא מוקדם: "אני לא יכול לישון יותר" הם אומרים.
לכן אני מזמין אותך להפנות את תשומת הלב שלך לבקשה הראשונה של נועה: "אני רוצה להרגיש בבית, מוגנת, שהכל בסדר והכל בעדי גם כשאני לא בשליטה".
אני מזמין אותך להסתכל על עצמך, על הגישה שלך לחיים – האם את יכולה להגיד את המשפט הזה על עצמך, בכנות?.
מה מידת הצורך שלך בשליטה?
מה מקום החרדה בחייך?
כמה את בעצמך סומכת על החיים, על אנשים, על אלוהים שהוא (היא) בעדך?

בואי נניח שנועה מבקשת להרפות ולעצום עיניים ולהירדם בקלות ולישון חזק,
בואי ננסה לראות איך את יכולה להפוך להיות שותפה שלה לשינוי כזה.
יאללה? יאללה!
באהבה, שי


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *