שינה משותפת – האם זה הרגל רע?
האם אתה בעד שינה משותפת, או שניתן לראות בכך הרגל רע שמקלקל את הילד?
אשמח לשמוע את חוות דעתך בעניין.
שלום לך אלמונית,אשמח לדבר אלייך בשמך -אם אפשרי לך.
א.המונח "הרגלים רעים" מיותר לי.
ב. המונח "לקלקל את הילד" ממש זר לי.
אי אפשר לקלקל ילד, בדיוק כמו שאי אפשר לתקן ילד, פשוט כי ילד זה לא חפץ, זה לא אובייקט שהופקד בידינו, זה לא כמו המכונית או הבית שצריך לשמור עליהם ולטפל בהם נכון.
הילד שלך והילדות שלי הם נשמות עוצמתיות וגדולות, שבסך הכל בחרו בנו כשותפים המועדפים לצמיחה שלהם.
בכך שבחרו בנו, העניקו לנו זכות גדולה ונתנו בנו אמון שאין כמוהו בעולם.
אנחנו יכולים לבוא אל השותפות הזאת מתוך מי שאנחנו באמת- כלומר, מתוך האהבה והאמונה שלנו בעצמנו ובעולם, ואנחנו יכולים גם לבוא אל השותפות הזאת מתוך הפחדים שלנו, מתוך חוסר האמון שלנו בעצמנו ובילדינו ובחיים. ואז באמת השאלה "האם זה מקלקל את הילד" הופכת להיות רלוונטית.
ג. אני אשאל אותך שאלה בתשובה לשאלתך:
נגיד לרגע שאת תינוקת קטנה וחלשה (בגופה).
נגיד שאת החלטת לסמוך על שני אנשים שהם האמא והאבא שלך שיגנו עלייך מפני חום וקור ורעב ורעש וכל הדברים שלא נעימים ואפילו יכולים לפגוע בך כאן בעולם.
ואת פשוט מפקידה את עצמך בידיהם וסומכת ועוצמת עיניים.
ואז, נגיד שהגיע הלילה. ואת רוצה לעצום עיניים ולנוח ולשוטט בעולם החלומות בלי צורך לראות או לשמוע מה קורה מסביבך, פשוט לחלום.
וכאן אני שואל אותך תינוקת קטנה ואהובה שכמותך - מה את מעדיפה?
לשכב במיטה עם אמא ואבא, להרגיש את הגוף שלהם לידך, לעצום עיניים, בידיעה שבכל רגע שתצטרכי הם כאן לידך?
או -
לשכב רחוק מהם, במקום שבו את לא חשה בנוכחותם, בידיעה שאם תזדקקי להם תצטרכי לצאת מהשינה ולצעוק או לבכות, בקיצור- לא רק שאת פגיעה כל כך את גם צריכה להפגין אסרטיביות?
מה התשובה?
אני כתינוק בן שלושה שבועות הופרדתי מהורי ועברתי לישון בבית התינוקות הקיבוצי.
כשאני היום רואה את הקסם והשלווה והבטחון המובן מאליו שיש לילדותי כשהן עוצמות עיניים וגם כשהן פותחות אותן, אני מבין ומרגיש את האבסורד שבלאלץ ילדים לישון לבד לפני שהם עצמם בוחרים בזה.
נעם שלי (בת 7 עכשיו) עברה מבחירתה בגיל שנתיים וחצי לישון בחדר משלה ובמיטה משלה. אלי שלי (בת שנתיים) לפעמים כבר ישנה בחדר שלה ולפעמים עוברת לישון אצלנו ולפעמים נרדמת איתנו.
ד. אני מציע לך שלא להקשיב למי שמספר לך ש"תקלקלי את הילד". זו בדרך כלל צורת המחשבה של אנשים שמרוב פחד נאלצים להעדיף רעיונות ברורים והגיוניים על פני תחושות בטן ואינטואיציה.
ה. והכי חשוב : ילדים לא מבקשים עקביות במה שהוריהם עושים ואומרים, אלא במה שהוריהם מרגישים ומאמינים.
זה נשמע לך ברור?
אשמח להרחיב על כך,
להתראות, שי.
זה נכון שאני צריכה להאמין במה שאני מרגישה ולעשות- ולא להתחשב במה
שאומרים מסביב.
בעלי, גם הוא בין האנשים שאמר לי שהוא דיבר עם חברים וכולם אמרו לו שזה הרגל לא טוב והוא לא רוצה שגם בתנו תתרגל לישון איתנו. הסברתי לו שאולי זה הרגל אבל זה הרגל טוב!
לילה אחד היא ישנה בינינו ובבוקר למחרת בעלי התוודה בפניי שהיה לו מאוד כיף לישון כך.
אני החלטתי שבקשר ללינה משותפת צריך את הסכמת שני ההורים ואני לא מתכוונת להתווכח על כך עם בעלי, אז מקווה שהוא כן ירצה לישון כך ואם לא אז היא ישנה בלול ליד המיטה שלנו. האם גם במצב כזה היא לא מרגישה שאנו שם בשבילה?
תודה לך על התייחסותך,
פורים שמח, דיקלה
