פחד ממקומות חדשים, פחד משינויים.
בתי בת 5 ולפי דעתי היא נמצאת בתקופת מעבר כלשהי בחייה. עלי לציין שהיא מאוד פיקחית ובוגרת לגילה, אך עם זאת היא חווה לאחרונה המון פחדים שמקשים על תפקודה הרגיל, וההתמודדות שלה ושלנו איננה קלה בכלל (בלשון המעטה). הפחדים קשורים לחוסר רצון ללכת למקומות חדשים ולהתנסות בחוויות חדשות, בחוסר רצון פתאומי ללכת לגן, (יש לציין שכל אלו לא היו בעבר). הפחדים שלה לפי דעתי "תוקעים" אותה במקום ולא מאפשרים לה להתמודד ולהתקדם. יש לציין שהיא מקבלת את כל התמיכה הסבלנות והאהבה שניתן לתת, אך לפעמים גם אנחנו עומדים מולה במין סוג של חוסר אונים ולא יודעים מה לעשות. אשמח לקבל את תגובתך.
בתודה מראש, טל.
שלום טל,
חשוב לי להבין מה התערער בבטחון של ילדתך באותו זמן שבו את אומרת שהיא התחילה לפחד. תנסי להביט עמוק ורחב אל הדברים בחייכם שבהם יש ספק או חוסר שקט. אל שינויים תת-קרקעיים שעומדים להתגלות מתישהו, אל קונפליקטים בינך לבין בעלך, או בינך לבין עצמך, או בינו לבין עצמו, שאתם לא ממש ייחסתם להם חשיבות. אל כל דבר שמעמיד בשאלה את היציבות בחיי המשפחה שלכם.
תחזרי אלי בבקשה, שי.
שי, בהמשך לתגובתך,
עלי לספר כי אנו נמצאים כעת לפני שינוי במקום מגורינו כתוצאה מאילוץ, אך עם כל אלו אנחנו לוקחים את זה בצורה חיובית (ירידה למטרת עלייה...). יש לציין כי להחלטה זו נלוו התלבטויות קשות אשר את חלקן ניסינו להסתיר מילדתנו (לא ממש הצלחנו....), לאחר מכן החלטנו לשתפה בתהליך ולתת לה כמירב יכולתנו הרגשה של נוחות וביטחון עם העניין הזה. יש לציין כי אנחנו אנשים מאד פתוחים אחד עם השני וגם ילדתי "זוכה" למידת פתיחות רבה מאוד בכל דבר המתרחש בחיינו. בתוך כל הדילמות וההתחבטויות שלנו לא תמיד אני יודעת- האם זה טוב לשתף? או שמא עלי לא להחשף לגמרי?...(בפני ילדתי כמובן.) ובכל המצב הזה אני צריכה גם להתגבר ולהתמודד עם האופן שבו היא לוקחת ומגיבה למצב. מקווה שהתמונה קצת התבהרה..... תודה, טל.
שלום לך טל, את אומרת שאתם עוברים בית כתוצאה מאילוץ ואת אומרת שיש כל מיני דילמות קשות ואת שואלת אם לספר לילדתך (איך קוראים לה?!) הכל או לא... אז עולה מבין השורות (לפחות במסך שלי), מציאות של חוסר שקט שקיימת בתוכך. וכך השאלה מה לספר ומה לא הופכת למשנית, כי ילדתך כבר חווה ממך בכל הדרכים הסמויות שבהן אנו מדברים את העובדה שאת מוטרדת. יכול להיות שעניין מעבר הדירה "הקפיץ" את החרדה אל פני השטח ויכול גם להיות שאת השתנית. בעיניי במצב כזה זה לא כל כך אפקטיבי "לעשות משהו" עם הילדה. כל עוד את באמת מאמינה שאתם "נאלצים" לעבור דירה, וכל עוד את לא בטוחה בקשר למה שאת רוצה וכשכל המעבר הזה מבחינתך הוא טלטלה, לא חשוב מה תגידי לה ומה לא, היא מאמינה כמוך ש: א. החיים זה מקום שבו "קורים" לנו דברים, ושאנחנו מיטלטלים בהם ללא יכולת השפעה - וזה כמובן מפחיד. ב. יש דברים משמעותיים שקורים מעבר למסך, כמו לראות משהו מתקרב אליי מרחוק אבל בלי יכולת לדעת אם זה להקת פרפרים או משאית- וזה גם מאד מפחיד. (דברים שאני מרגישה מאבא ואמא אבל לא יכולה להיות שותפה להם ולכן לא מבינה מה זה). בקצרה, רוצה להגיד לך שעוד לא פגשתי אמא או אבא שמתוך פחד הצליחו ליצור בטחון אצל הילד שלהם. אז איך את מוצאת את הבטחון שלך? להתראות, שי.
