הבקשה השנייה היא בקשה להנאה.
קשיים שיכולים לנבוע מאי הענות לבקשה השנייה:
כל אחד מהם כשהוא מופיע רק לפעמים ואינו משבש את חיינו, משמש אמצעי של ילדנו לרמוז לנו שנענה לבקשה. כשהוא הופך לקבוע – אובססיבי – קיצוני, הוא מסמן לנו שבתחום הזה ילדנו עבר לשלב הדרישה.
-רצינות ותחרותיות במקום משחקיות,
-בושה בגוף, באברי המין,
-קושי עם מגע, קושי לגעת,
-מנגנוני אכילה משובשים : אובססיביות לאוכל או הימנעות מאוכל או אכילה מאד מחושבת --ובדפוסים קבועים ללא דינמיות.
-שכלתנות מוגזמת,
-הימנעות או מוגבלות במגע עם חומרים "גסים" (חימר, צבע ידיים, אדמה, חול...)
-רתיעה קיצונית מלכלוך ואי סדר.
-מיניות מוחצנת שזועקת לתשומת לב.
ועוד...
שאלות שכדאי לשאול את עצמנו, שאלות שמעלות אל פני השטח את יחסנו לבקשה השנייה:
מה מקום ההנאה בחייך ?
כמה שעות בשבוע מוקדשות להנאה, שעשוע, הרפתקאה, חושניות שלך?
מותר להנות כשהאחרים עובדים/סובלים?
האם הגוף שלך הוא מקור להנאה והרפתקאה או כלי שמנצלים אותו ביעילות.
כשההנאה מציפה אותך, מה יוצא מפיך? עוד! או די...
אמונות מפעילות שסוגרות אותנו, שלא מאפשרות להענות באמת לבקשה השנייה :
האמירות שכאן, כולן מהחיים. כל אחד פוגש אותן מתישהו. כל אחת מהן- כשאנו חיים לאורה - משקפת אמונה מפעילה לפיה הנאה איננה עדיפות עליונה והעולם איננו מקום שנועד לשחק, להתענג בו, לחגוג את המיניות והחושניות שלנו בו. כמובן שזו רשימה חלקית.
"צריך לשלוט ביצרים"
"החיים זה לא פיקניק"
"תגמור את העוף – תקבל קינוח"
"נעבוד קשה ואחר כך נעשה חיים"
"אסור לי להבליט את הנשיות/גבריות שלי"
"מגע הוא חדירה"
"מה שבא בקלות, באותה קלות יעלם"
"חוץ מכייף, מה עוד יש בזה? "
"בטח שאני מרוצה, הרי הישגתי את כל המטרות שלי"
" לך אל הנמלה עצל..."
"עכשיו אתה נהנה אבל בעתיד תצטער על זה"
"לא הבטחתי לך גן של שןשנים"
"תפסיק לשחק! מה אתה ילד?"
"הכי חשוב לשמור על איזון"
