הבקשה השלישית היא בקשה ליחודיות.
קשיים שיכולים לנבוע מאי הענות לבקשה השלישית:
כל אחד מהם כשהוא מופיע רק לפעמים ואינו משבש את חיינו, משמש אמצעי של ילדנו לרמוז לנו שנענה לבקשה. כשהוא הופך לקבוע – אובססיבי – קיצוני, הוא מסמן לנו שבתחום הזה, ילדנו עבר לשלב הדרישה.
קושי להשתלב (תחושת זרות/נחיתות/עליונות/קיפוח).
השתלבות "על תנאי", עמדת הצופה הלא מחייבת, התחבאות בשוליים "שלא יבחינו בי".
מאמץ קיצוני להשתלב,למצוא חן, לרצות.
מאבקים קבועים על התנהלות החיים (מתי ללכת לישון, איפה לשבת באוטו, מה לאכול).
"פרובוקציות" - דווקא להרוס, לפגוע או להקשות במקומות שההורים רגישים במיוחד.
רכושנות קיצונית.
שמירה קיצונית על פרטיות, קושי עם קירבה ועם מגע.
שתלטנות ותובענות, הרגלים של שליטה אובססיבית.
שפיטה עצמית , תחושה של "לא מספיק טוב".
הרבה דרמות של היפגעות מאנשים, או תאונות ותקלות.
"הידבקות" לאמא/אבא או לחברים.
קשיים בגמילה ובפרידות.
ועוד...
שאלות שכדאי לשאול את עצמנו, שאלות שמעלות אל פני השטח את יחסנו לבקשה השלישית:
האם אתה מרגיש מיוחד? האם את נפלאה, כמו שאת, עכשיו?
האם יש לך בטחון בדרכך או שכל הזמן מנסה להשיג מבחוץ אישורים?
יש לך הרגשה שחייך בידייך?
להתבלט, להיות במרכז זה טוב?
חוקים צריך לשמור? כדאי לשבור?
האם קל לך להתחייב? האם קשה לך להישאר? האם נוח לך להגדיר?
האם ברור לך מקומך? ואולי את/ה כל הזמן נאבק/ת עליו?
נגיד שמצאת את עצמך מול ראי. איך זה מרגיש לך להיישיר מבט ולהגיד:
"וואו איזה יצור מדהים! כמה יופי ועצמה וחכמה וקסם יש בך!"
אמונות מפעילות שסוגרות אותנו, שלא מאפשרות להענות באמת לבקשה השלישית :
האמירות שכאן, כולן מהחיים. כל אחד פוגש אותן מתישהו. כל אחת מהן- כשאנו חיים לאורה - משקפת אמונה מפעילה לפיה אני לא מיוחד/ת. לפיה והעולם איננו פשןט במה לחגוג עליה את נפלאותי שאין כמוה. אמונה מפעילה שעל פיה לא ניתן בחיים האלה פשוט להתפעל עוד ועוד מעצמי ופשוט לשתף בזה את כל המופלאים שסביבי. כמובן שזו רשימה חלקית.
"הצנע לכת"
"דע את מקומך"
"הוא חושב את עצמו למשהו"
"עיניים גדולות "
"אדם לאדם – זאב"
"אם אתה לא תחליט מישהו כבר יחליט בשבילך!"
"אין לנו על מי לסמוך מלבד אבינו שבשמיים/אמא אדמה"
"אני בתהליך... "
"הטובים לטיס"
"לא כל הנוצץ זהב"
"למה אתה לא יכול להיות כמו כולם?!"
"עוד מעט, ממש בקרוב, נגיע"
